מי צריך את סל תרבות ארצי?
עומר קרן
15:20 , 18/09/2007
כולנו מסכימים שמוזיקה היא אחד המרכיבים החשובים בתרבותה של אומה. שנים אחרי בית הספר נשארים איתך שיעורי המוזיקה ולאו דווקא המשוואות משיעורי המתמטיקה. אבל, מתברר שבמשרד החינוך חושבים אחרת. סל תרבות, שאמון על חשיפת תלמידים לתחומי האומנויות השונים, כמו תיאטרון מחול ואומנות, לא כולל בתוכו זמר עברי. האם אנחנו רוצים שבעוד כמה שנים זמר עברי יהיה עבור הנוער רק נינט ומירי מסיקה, או שגם מרדכי זעירא וסשה ארגוב ראויים לכבוד הזה?
אז, בימים ההם, כשכוכבים לא נולדו לעיתים כל כך קרובות, כשבמקום נינט הייתה יפה ירקוני, וכשחובבי ציון יסדו את מדינת ישראל ולא רצו בנות, אז תלמיד בבית ספר לא יכל להתחמק מהזמר העברי. והיה לו אפילו שעור שלם המוקדש רק לו – שיעור זמרה. המושג 'המורה לזמרה' הפך מאז למיתולוגיה, ונראה שיחד איתה גם הזמר העברי עושה את דרכו באיטיות החוצה ממערכת החינוך. הזמר גבי ברלין הופתע לגלות שבמסגרת סל התרבות בבתי הספר אין אפשרות להחשף למוזיקה העברית:
"המורות אמרו לי, גבי, כל זמן שבסל תרבות אי אפשר להזמין אותך כאחד שיספר על הזמר העברי, וישיר, או כל דבר אחר, זה לא קיים".
טענות רבות מעלים האומנים כנגד התנהלות צוות סל התרבות. מפגשים רבים התקיימו בין הצדדים אבל יענקל'ה מנדל, מנהל איגוד אומני ישראל, כועס שלא נמצאה אוזן קשבת, למצוקות המוזיקה הישראלית.
"זה עצוב מאוד. המוזיקה הישראלית היא אחד הנדבכים החשובים של התרבות הישראלית, וסל התרבות שאמון להחדיר את כל מרכיביו לנוער ולילדים בישראל מתעלם כבר כמה שנים. כולם מבטחים ולא קורה כלום. זה פשוט לא נתפס. אטימות, בעיניי".
אז מה כן יש בסל התרבות? פעילויות רבות אומנם חשובות ביותר כגון מחול, תיאטרון, קולנוע ואמנות. שגם הן לוקות בחסר (ראה הערה בסוף הכתבה) אבל בתחום המוזיקה ישנן רק פעילויות של מוזיקה קלאסית או מוזיקה ערבית. מוזיקאים שרוצים להכיר לילדים את ארגוב, זעירא או וילנסקי, לא יכולים לעשות זאת אלא אם יופיעו יחד עם סופר כלשהוא, כך תחשב הפעילות לפעילות ספרותית. הזמר חנן יובל מתקשה להבין איך לא תופסים את חשיבותה של המוזיקה להכרת ההסטוריה.
"איך אפשר יותר טוב מזה להכיר מורשת של ערב יום זכרון? לפי דעתי זה ינצח את כל המדורים האחרים בסל תרבות כי זה הכי פופולרי והכי קומוניקטיבי והכי קל".
יובל בטוח שהבעיה טמונה בשיפוט מוטעה של סל התרבות ומי שעומדת בראשו.
"אני רואה כל מיני הצגות או כל מיני מיצגים ורעיונות שמובאים אליהם והם בהתנשאותם אומרים זה לא מתאים וזה כן מתאים. ואני אומר להם אתם, משתיני ויסקי שכמותכם, מי אתם שתחליטו? אני מבין במקצוע הזה יותר מכם, ואני אומר לכם שאתם טועים".
שרה'לה שרון בוחרת דווקא את הצד המעשי ומציעה לקחת לידיים את הזמר העברי.
"כמו שיש עמותות שעוזרות לאנשים לעבור את החג בשמחה ובששון אנחנו השרים בציבור נהיה עמותה למען הזמר העבריו נלמד את המחנכות והן ילמדו את התלמידים ועובר מזמור מדור לדור".
אז הזמר העברי לא מגיע לתלמידים בדרך החינוכית והמסודרת, אבל הוא נכנס דרך החלון במסגרות כמו כוכב נולד למשל. אבל ליעקוב נווה, חבר הועד המנהל של רשות השידור ויו"ר ועדת הזמר הערי באמ"י זה לא מספיק טוב. הוא חושב שצריך רענון בועדת סל התרבות.
"אני חושב שצריך להחליף את כל הועדה שמחליטה מה הולך לסל תרבות ומה לא. הגיע הזמן לרוטציה, לאנשים עם פתיחות רבה יותר. לא יתכן שיעלימו את שירת העם שלנו. אנחנו מאבדים את המורשת התרבותית שלנו. זה מאוד מקומם".
ותגובתה של מי שעומדת בראש סל התרבות כבר 18 שנה, מיום הקמתו, ברוריה בקר. את הטענות של האומנים נגדה היא לא מקבלת.
"הנושא של זמר עברי, שהוא ראוי וחשוב, נידון לא פעם, המשרד בכלים אחרים שלו, ודרכי עבודה אחרות, מכסה באופן ראוי את כל נושא הזמר העברי. בדיאלוג אני יכולה לענות על טענות. זה מה שיש לי לומר. אנחנו מעריכים מאוד את היצירה המוזיקלית הישראלית".
הזמר העברי נכון לעכשיו לא יהיה בסל התרבות בשנת הלימודים הנוכחית. כנראה שנאלץ להסתפק בגרסאות הכיסוי של כוכב נולד, כי אחרת מבחינת התלמידים, זעירא וארגוב ישארו רק שמות של רחובות.
גידי אורשר מעיר:
הבעיה של סל תרבות אינה רק הזמר העברי. הבעיה של סל התרבות היא סל התרבות. בעצם הבעיה של משרד החינוך היא סל התרבות והבעיה של התלמידים בכלל היא סל התרבות.
המוסד הארכאי הזה הנסמך על תקציבים גדולים של משרד החינוך ופעם גם של התרבות ידע לתמרן כל השנים בפוליטיקה של המשרד. עם קשרים והשפעות שחרגו בהרבה מעבר לתרומה שהוא כבר אינו מביא שנים לא מעט. אנכרוניזם וקיבעון מחשבתי הם הבעיות הקטנות של המוסד המיותר הזה. הבעיה הגדולה היא בזבוז התקציבים על סתם. פעולות שנעשות רק כדי שירשם שנעשו, בשביל הסטטיסטיקה, בלי שום בדיקה איך הן מתבצעות והאם יש להן תועלת. בלי שום ערך חינוכי או תרבותי.
מתי בדק מישהו אובייקטיבי במשרד החינוך את התרומה של מדור התאטרון למשל. זה ששולח את התלמידים להצגות בערב, מעורבים בקהל משלמי כרטיסים ומעוררי מהומות עד לעיתים קרובות הפסקת ההצגות. אין דבר משפיל יותר לשחקן, ואפילו לצופה מהשורה מאשר לשמוע את הקולות שמשמיעים התלמידים בעת ההצגות. את הדברים שהם משליכים האחד על השני, ולעיתים קרובות פוגעים בצופים מהצד. תשאלו את שחקני הבימה, הקאמרי, בית לסין כמה פעמים היו צריכים להפסיק הצגה, לבקש שקט, התנהגות הולמת. האחראים בסל תרבות מסמנים לעצמם בסיפוק עוד פעולה אחת. מכניסים אותה לסטטיסטיקה. לא שווה כלום.
מתי בדיוק הלך מישהו אובייקטיבי במשרד החינוך לפעולה של מדור קולנוע. הרצאות הנערכות בסוף העולם, בתנאי הקרנה איומים ונוראים, לעיתים בלי החשכה והרבה פעמים כמעט או לחלוטין בלי קול. איך אפשר לחנך ככה אנשים לצפיה בסרטים בלי להראות להם אותם, בלי ליצור תנאים הגיוניים להעביר חומרים ומסרים.
אבל לגברת של סל תרבות זה לא איכפת. היא והתאוריות שלה על "חינוך לאמנות טהורה". אמנות רק לשם אמנות וחלילה שמישהו ידבר על תאטרון ואמירה חברתית או תפקידו החברתי של הקולנוע. קשקוש שמת כבר לפני שלושים שנה.
ובחשיבה הזאת, של לפני שלושים שנה ממשיכים לעבוד גם היום. בלי נסיון לראות מה נכון, בלי אפשרות להתאים את הפעילות למציאות מודרנית, סחופת מידע וגירויים.
אבל כל זמן שברוריה בקר תמשיך להתייחס לסל תרבות כמו לבית חרושת למכנסי חאקי קצרים משנות החמישים, כל זמן שלא תכניס שיטות חדשות, תשנה, תאוורר, תתעורר – זה לא יקרה. ואל חשש, זה לא יקרה כי היא לא תעשה את זה. ראו את התגובה שלה לטענות אנשי המוסיקה העברית.
צריך לקרות אחד משני דברים. או להעביר את הגברת מתפקידה סוף סוף, או לחילופין, לסגור את סל תרבות. אך משום שבסופו של יום סל תרבות הוא האופציה היחידה למפגש האפשרי היחיד של הרבה תלמידים עם נושאים הקרובים לתרבות, הנגיעה היחידה שלהם בציפור הנפש, כדאי לשמר את המוסד, אבל בלי הנהלתו הנוכחית. זאת הוכיחה שאינה מסוגלת לקיים את שליחותה.
וחבל. זה עולה בנתיים המון כסף וזה כסף שהולך לים.
לעיונך, כבוד השרה.
(הכותב החליט לפני שנים להפסיק להרצות במסגרת סל תרבות בגלל הסיבות המתוארות לעיל).
מי צריך את סל תרבות ארצי?
עומר קרן
15:20 , 18/09/2007
כולנו מסכימים שמוזיקה היא אחד המרכיבים החשובים בתרבותה של אומה. שנים אחרי בית הספר נשארים איתך שיעורי המוזיקה ולאו דווקא המשוואות משיעורי המתמטיקה. אבל, מתברר שבמשרד החינוך חושבים אחרת. סל תרבות, שאמון על חשיפת תלמידים לתחומי האומנויות השונים, כמו תיאטרון מחול ואומנות, לא כולל בתוכו זמר עברי. האם אנחנו רוצים שבעוד כמה שנים זמר עברי יהיה עבור הנוער רק נינט ומירי מסיקה, או שגם מרדכי זעירא וסשה ארגוב ראויים לכבוד הזה?
אז, בימים ההם, כשכוכבים לא נולדו לעיתים כל כך קרובות, כשבמקום נינט הייתה יפה ירקוני, וכשחובבי ציון יסדו את מדינת ישראל ולא רצו בנות, אז תלמיד בבית ספר לא יכל להתחמק מהזמר העברי. והיה לו אפילו שעור שלם המוקדש רק לו – שיעור זמרה. המושג 'המורה לזמרה' הפך מאז למיתולוגיה, ונראה שיחד איתה גם הזמר העברי עושה את דרכו באיטיות החוצה ממערכת החינוך. הזמר גבי ברלין הופתע לגלות שבמסגרת סל התרבות בבתי הספר אין אפשרות להחשף למוזיקה העברית:
"המורות אמרו לי, גבי, כל זמן שבסל תרבות אי אפשר להזמין אותך כאחד שיספר על הזמר העברי, וישיר, או כל דבר אחר, זה לא קיים".
טענות רבות מעלים האומנים כנגד התנהלות צוות סל התרבות. מפגשים רבים התקיימו בין הצדדים אבל יענקל'ה מנדל, מנהל איגוד אומני ישראל, כועס שלא נמצאה אוזן קשבת, למצוקות המוזיקה הישראלית.
"זה עצוב מאוד. המוזיקה הישראלית היא אחד הנדבכים החשובים של התרבות הישראלית, וסל התרבות שאמון להחדיר את כל מרכיביו לנוער ולילדים בישראל מתעלם כבר כמה שנים. כולם מבטחים ולא קורה כלום. זה פשוט לא נתפס. אטימות, בעיניי".
אז מה כן יש בסל התרבות? פעילויות רבות אומנם חשובות ביותר כגון מחול, תיאטרון, קולנוע ואמנות. שגם הן לוקות בחסר (ראה הערה בסוף הכתבה) אבל בתחום המוזיקה ישנן רק פעילויות של מוזיקה קלאסית או מוזיקה ערבית. מוזיקאים שרוצים להכיר לילדים את ארגוב, זעירא או וילנסקי, לא יכולים לעשות זאת אלא אם יופיעו יחד עם סופר כלשהוא, כך תחשב הפעילות לפעילות ספרותית. הזמר חנן יובל מתקשה להבין איך לא תופסים את חשיבותה של המוזיקה להכרת ההסטוריה.
"איך אפשר יותר טוב מזה להכיר מורשת של ערב יום זכרון? לפי דעתי זה ינצח את כל המדורים האחרים בסל תרבות כי זה הכי פופולרי והכי קומוניקטיבי והכי קל".
יובל בטוח שהבעיה טמונה בשיפוט מוטעה של סל התרבות ומי שעומדת בראשו.
"אני רואה כל מיני הצגות או כל מיני מיצגים ורעיונות שמובאים אליהם והם בהתנשאותם אומרים זה לא מתאים וזה כן מתאים. ואני אומר להם אתם, משתיני ויסקי שכמותכם, מי אתם שתחליטו? אני מבין במקצוע הזה יותר מכם, ואני אומר לכם שאתם טועים".
שרה'לה שרון בוחרת דווקא את הצד המעשי ומציעה לקחת לידיים את הזמר העברי.
"כמו שיש עמותות שעוזרות לאנשים לעבור את החג בשמחה ובששון אנחנו השרים בציבור נהיה עמותה למען הזמר העבריו נלמד את המחנכות והן ילמדו את התלמידים ועובר מזמור מדור לדור".
אז הזמר העברי לא מגיע לתלמידים בדרך החינוכית והמסודרת, אבל הוא נכנס דרך החלון במסגרות כמו כוכב נולד למשל. אבל ליעקוב נווה, חבר הועד המנהל של רשות השידור ויו"ר ועדת הזמר הערי באמ"י זה לא מספיק טוב. הוא חושב שצריך רענון בועדת סל התרבות.
"אני חושב שצריך להחליף את כל הועדה שמחליטה מה הולך לסל תרבות ומה לא. הגיע הזמן לרוטציה, לאנשים עם פתיחות רבה יותר. לא יתכן שיעלימו את שירת העם שלנו. אנחנו מאבדים את המורשת התרבותית שלנו. זה מאוד מקומם".
ותגובתה של מי שעומדת בראש סל התרבות כבר 18 שנה, מיום הקמתו, ברוריה בקר. את הטענות של האומנים נגדה היא לא מקבלת.
"הנושא של זמר עברי, שהוא ראוי וחשוב, נידון לא פעם, המשרד בכלים אחרים שלו, ודרכי עבודה אחרות, מכסה באופן ראוי את כל נושא הזמר העברי. בדיאלוג אני יכולה לענות על טענות. זה מה שיש לי לומר. אנחנו מעריכים מאוד את היצירה המוזיקלית הישראלית".
הזמר העברי נכון לעכשיו לא יהיה בסל התרבות בשנת הלימודים הנוכחית. כנראה שנאלץ להסתפק בגרסאות הכיסוי של כוכב נולד, כי אחרת מבחינת התלמידים, זעירא וארגוב ישארו רק שמות של רחובות.
גידי אורשר מעיר:
הבעיה של סל תרבות אינה רק הזמר העברי. הבעיה של סל התרבות היא סל התרבות. בעצם הבעיה של משרד החינוך היא סל התרבות והבעיה של התלמידים בכלל היא סל התרבות.
המוסד הארכאי הזה הנסמך על תקציבים גדולים של משרד החינוך ופעם גם של התרבות ידע לתמרן כל השנים בפוליטיקה של המשרד. עם קשרים והשפעות שחרגו בהרבה מעבר לתרומה שהוא כבר אינו מביא שנים לא מעט. אנכרוניזם וקיבעון מחשבתי הם הבעיות הקטנות של המוסד המיותר הזה. הבעיה הגדולה היא בזבוז התקציבים על סתם. פעולות שנעשות רק כדי שירשם שנעשו, בשביל הסטטיסטיקה, בלי שום בדיקה איך הן מתבצעות והאם יש להן תועלת. בלי שום ערך חינוכי או תרבותי.
מתי בדק מישהו אובייקטיבי במשרד החינוך את התרומה של מדור התאטרון למשל. זה ששולח את התלמידים להצגות בערב, מעורבים בקהל משלמי כרטיסים ומעוררי מהומות עד לעיתים קרובות הפסקת ההצגות. אין דבר משפיל יותר לשחקן, ואפילו לצופה מהשורה מאשר לשמוע את הקולות שמשמיעים התלמידים בעת ההצגות. את הדברים שהם משליכים האחד על השני, ולעיתים קרובות פוגעים בצופים מהצד. תשאלו את שחקני הבימה, הקאמרי, בית לסין כמה פעמים היו צריכים להפסיק הצגה, לבקש שקט, התנהגות הולמת. האחראים בסל תרבות מסמנים לעצמם בסיפוק עוד פעולה אחת. מכניסים אותה לסטטיסטיקה. לא שווה כלום.
מתי בדיוק הלך מישהו אובייקטיבי במשרד החינוך לפעולה של מדור קולנוע. הרצאות הנערכות בסוף העולם, בתנאי הקרנה איומים ונוראים, לעיתים בלי החשכה והרבה פעמים כמעט או לחלוטין בלי קול. איך אפשר לחנך ככה אנשים לצפיה בסרטים בלי להראות להם אותם, בלי ליצור תנאים הגיוניים להעביר חומרים ומסרים.
אבל לגברת של סל תרבות זה לא איכפת. היא והתאוריות שלה על "חינוך לאמנות טהורה". אמנות רק לשם אמנות וחלילה שמישהו ידבר על תאטרון ואמירה חברתית או תפקידו החברתי של הקולנוע. קשקוש שמת כבר לפני שלושים שנה.
ובחשיבה הזאת, של לפני שלושים שנה ממשיכים לעבוד גם היום. בלי נסיון לראות מה נכון, בלי אפשרות להתאים את הפעילות למציאות מודרנית, סחופת מידע וגירויים.
אבל כל זמן שברוריה בקר תמשיך להתייחס לסל תרבות כמו לבית חרושת למכנסי חאקי קצרים משנות החמישים, כל זמן שלא תכניס שיטות חדשות, תשנה, תאוורר, תתעורר – זה לא יקרה. ואל חשש, זה לא יקרה כי היא לא תעשה את זה. ראו את התגובה שלה לטענות אנשי המוסיקה העברית.
צריך לקרות אחד משני דברים. או להעביר את הגברת מתפקידה סוף סוף, או לחילופין, לסגור את סל תרבות. אך משום שבסופו של יום סל תרבות הוא האופציה היחידה למפגש האפשרי היחיד של הרבה תלמידים עם נושאים הקרובים לתרבות, הנגיעה היחידה שלהם בציפור הנפש, כדאי לשמר את המוסד, אבל בלי הנהלתו הנוכחית. זאת הוכיחה שאינה מסוגלת לקיים את שליחותה.
וחבל. זה עולה בנתיים המון כסף וזה כסף שהולך לים.
לעיונך, כבוד השרה.
(הכותב החליט לפני שנים להפסיק להרצות במסגרת סל תרבות בגלל הסיבות המתוארות לעיל).
מי צריך את סל תרבות ארצי?
עומר קרן
15:20 , 18/09/2007
כולנו מסכימים שמוזיקה היא אחד המרכיבים החשובים בתרבותה של אומה. שנים אחרי בית הספר נשארים איתך שיעורי המוזיקה ולאו דווקא המשוואות משיעורי המתמטיקה. אבל, מתברר שבמשרד החינוך חושבים אחרת. סל תרבות, שאמון על חשיפת תלמידים לתחומי האומנויות השונים, כמו תיאטרון מחול ואומנות, לא כולל בתוכו זמר עברי. האם אנחנו רוצים שבעוד כמה שנים זמר עברי יהיה עבור הנוער רק נינט ומירי מסיקה, או שגם מרדכי זעירא וסשה ארגוב ראויים לכבוד הזה?
אז, בימים ההם, כשכוכבים לא נולדו לעיתים כל כך קרובות, כשבמקום נינט הייתה יפה ירקוני, וכשחובבי ציון יסדו את מדינת ישראל ולא רצו בנות, אז תלמיד בבית ספר לא יכל להתחמק מהזמר העברי. והיה לו אפילו שעור שלם המוקדש רק לו – שיעור זמרה. המושג 'המורה לזמרה' הפך מאז למיתולוגיה, ונראה שיחד איתה גם הזמר העברי עושה את דרכו באיטיות החוצה ממערכת החינוך. הזמר גבי ברלין הופתע לגלות שבמסגרת סל התרבות בבתי הספר אין אפשרות להחשף למוזיקה העברית:
"המורות אמרו לי, גבי, כל זמן שבסל תרבות אי אפשר להזמין אותך כאחד שיספר על הזמר העברי, וישיר, או כל דבר אחר, זה לא קיים".
טענות רבות מעלים האומנים כנגד התנהלות צוות סל התרבות. מפגשים רבים התקיימו בין הצדדים אבל יענקל'ה מנדל, מנהל איגוד אומני ישראל, כועס שלא נמצאה אוזן קשבת, למצוקות המוזיקה הישראלית.
"זה עצוב מאוד. המוזיקה הישראלית היא אחד הנדבכים החשובים של התרבות הישראלית, וסל התרבות שאמון להחדיר את כל מרכיביו לנוער ולילדים בישראל מתעלם כבר כמה שנים. כולם מבטחים ולא קורה כלום. זה פשוט לא נתפס. אטימות, בעיניי".
אז מה כן יש בסל התרבות? פעילויות רבות אומנם חשובות ביותר כגון מחול, תיאטרון, קולנוע ואמנות. שגם הן לוקות בחסר (ראה הערה בסוף הכתבה) אבל בתחום המוזיקה ישנן רק פעילויות של מוזיקה קלאסית או מוזיקה ערבית. מוזיקאים שרוצים להכיר לילדים את ארגוב, זעירא או וילנסקי, לא יכולים לעשות זאת אלא אם יופיעו יחד עם סופר כלשהוא, כך תחשב הפעילות לפעילות ספרותית. הזמר חנן יובל מתקשה להבין איך לא תופסים את חשיבותה של המוזיקה להכרת ההסטוריה.
"איך אפשר יותר טוב מזה להכיר מורשת של ערב יום זכרון? לפי דעתי זה ינצח את כל המדורים האחרים בסל תרבות כי זה הכי פופולרי והכי קומוניקטיבי והכי קל".
יובל בטוח שהבעיה טמונה בשיפוט מוטעה של סל התרבות ומי שעומדת בראשו.
"אני רואה כל מיני הצגות או כל מיני מיצגים ורעיונות שמובאים אליהם והם בהתנשאותם אומרים זה לא מתאים וזה כן מתאים. ואני אומר להם אתם, משתיני ויסקי שכמותכם, מי אתם שתחליטו? אני מבין במקצוע הזה יותר מכם, ואני אומר לכם שאתם טועים".
שרה'לה שרון בוחרת דווקא את הצד המעשי ומציעה לקחת לידיים את הזמר העברי.
"כמו שיש עמותות שעוזרות לאנשים לעבור את החג בשמחה ובששון אנחנו השרים בציבור נהיה עמותה למען הזמר העבריו נלמד את המחנכות והן ילמדו את התלמידים ועובר מזמור מדור לדור".
אז הזמר העברי לא מגיע לתלמידים בדרך החינוכית והמסודרת, אבל הוא נכנס דרך החלון במסגרות כמו כוכב נולד למשל. אבל ליעקוב נווה, חבר הועד המנהל של רשות השידור ויו"ר ועדת הזמר הערי באמ"י זה לא מספיק טוב. הוא חושב שצריך רענון בועדת סל התרבות.
"אני חושב שצריך להחליף את כל הועדה שמחליטה מה הולך לסל תרבות ומה לא. הגיע הזמן לרוטציה, לאנשים עם פתיחות רבה יותר. לא יתכן שיעלימו את שירת העם שלנו. אנחנו מאבדים את המורשת התרבותית שלנו. זה מאוד מקומם".
ותגובתה של מי שעומדת בראש סל התרבות כבר 18 שנה, מיום הקמתו, ברוריה בקר. את הטענות של האומנים נגדה היא לא מקבלת.
"הנושא של זמר עברי, שהוא ראוי וחשוב, נידון לא פעם, המשרד בכלים אחרים שלו, ודרכי עבודה אחרות, מכסה באופן ראוי את כל נושא הזמר העברי. בדיאלוג אני יכולה לענות על טענות. זה מה שיש לי לומר. אנחנו מעריכים מאוד את היצירה המוזיקלית הישראלית".
הזמר העברי נכון לעכשיו לא יהיה בסל התרבות בשנת הלימודים הנוכחית. כנראה שנאלץ להסתפק בגרסאות הכיסוי של כוכב נולד, כי אחרת מבחינת התלמידים, זעירא וארגוב ישארו רק שמות של רחובות.
גידי אורשר מעיר:
הבעיה של סל תרבות אינה רק הזמר העברי. הבעיה של סל התרבות היא סל התרבות. בעצם הבעיה של משרד החינוך היא סל התרבות והבעיה של התלמידים בכלל היא סל התרבות.
המוסד הארכאי הזה הנסמך על תקציבים גדולים של משרד החינוך ופעם גם של התרבות ידע לתמרן כל השנים בפוליטיקה של המשרד. עם קשרים והשפעות שחרגו בהרבה מעבר לתרומה שהוא כבר אינו מביא שנים לא מעט. אנכרוניזם וקיבעון מחשבתי הם הבעיות הקטנות של המוסד המיותר הזה. הבעיה הגדולה היא בזבוז התקציבים על סתם. פעולות שנעשות רק כדי שירשם שנעשו, בשביל הסטטיסטיקה, בלי שום בדיקה איך הן מתבצעות והאם יש להן תועלת. בלי שום ערך חינוכי או תרבותי.
מתי בדק מישהו אובייקטיבי במשרד החינוך את התרומה של מדור התאטרון למשל. זה ששולח את התלמידים להצגות בערב, מעורבים בקהל משלמי כרטיסים ומעוררי מהומות עד לעיתים קרובות הפסקת ההצגות. אין דבר משפיל יותר לשחקן, ואפילו לצופה מהשורה מאשר לשמוע את הקולות שמשמיעים התלמידים בעת ההצגות. את הדברים שהם משליכים האחד על השני, ולעיתים קרובות פוגעים בצופים מהצד. תשאלו את שחקני הבימה, הקאמרי, בית לסין כמה פעמים היו צריכים להפסיק הצגה, לבקש שקט, התנהגות הולמת. האחראים בסל תרבות מסמנים לעצמם בסיפוק עוד פעולה אחת. מכניסים אותה לסטטיסטיקה. לא שווה כלום.
מתי בדיוק הלך מישהו אובייקטיבי במשרד החינוך לפעולה של מדור קולנוע. הרצאות הנערכות בסוף העולם, בתנאי הקרנה איומים ונוראים, לעיתים בלי החשכה והרבה פעמים כמעט או לחלוטין בלי קול. איך אפשר לחנך ככה אנשים לצפיה בסרטים בלי להראות להם אותם, בלי ליצור תנאים הגיוניים להעביר חומרים ומסרים.
אבל לגברת של סל תרבות זה לא איכפת. היא והתאוריות שלה על "חינוך לאמנות טהורה". אמנות רק לשם אמנות וחלילה שמישהו ידבר על תאטרון ואמירה חברתית או תפקידו החברתי של הקולנוע. קשקוש שמת כבר לפני שלושים שנה.
ובחשיבה הזאת, של לפני שלושים שנה ממשיכים לעבוד גם היום. בלי נסיון לראות מה נכון, בלי אפשרות להתאים את הפעילות למציאות מודרנית, סחופת מידע וגירויים.
אבל כל זמן שברוריה בקר תמשיך להתייחס לסל תרבות כמו לבית חרושת למכנסי חאקי קצרים משנות החמישים, כל זמן שלא תכניס שיטות חדשות, תשנה, תאוורר, תתעורר – זה לא יקרה. ואל חשש, זה לא יקרה כי היא לא תעשה את זה. ראו את התגובה שלה לטענות אנשי המוסיקה העברית.
צריך לקרות אחד משני דברים. או להעביר את הגברת מתפקידה סוף סוף, או לחילופין, לסגור את סל תרבות. אך משום שבסופו של יום סל תרבות הוא האופציה היחידה למפגש האפשרי היחיד של הרבה תלמידים עם נושאים הקרובים לתרבות, הנגיעה היחידה שלהם בציפור הנפש, כדאי לשמר את המוסד, אבל בלי הנהלתו הנוכחית. זאת הוכיחה שאינה מסוגלת לקיים את שליחותה.
וחבל. זה עולה בנתיים המון כסף וזה כסף שהולך לים.
פורסם בhttp://glz.msn.co.il/PrintNewsArticle.aspx?newsid=6856
לעיונך, כבוד השרה.
(הכותב החליט לפני שנים להפסיק להרצות במסגרת סל תרבות בגלל הסיבות המתוארות לעיל).
Join the forum discussion on this post - (2) הודעות
תגים: ברוריה בקר, סל תרבות ארצי
בזמן האחרון אני נתקל בתגובות באינטרנט של אבנר שטראוס שלא אני כתבתי וזה נחמד לעיתים לראות
גם אם לעיתים אני מסתייג מהבוטות של חלקן, אני גם רואה פרסומים בגוגל לצד מלת החיפוש " אבנר שטראוס" כמו זה :
חולם להצליח כמו אבנר שטראוס
תפסיק לחלום ותתחיל ללמוד
במסלול לזמרים יוצרים בתגליות
http://www.tagliot.co.il
ראה את המודעה שלך כאן »
ושמח לשמוע כמה אני מצליח אבל בכתבה פה ציטוט "זה עצוב מאוד. המוזיקה הישראלית היא אחד הנדבכים החשובים של התרבות הישראלית, וסל התרבות שאמון להחדיר את כל מרכיביו לנוער ולילדים בישראל מתעלם כבר כמה שנים. כולם מבטחים ולא קורה כלום. זה פשוט לא נתפס. אטימות, בעיניי". אני מזדהה מאוד עם הנאמר
מאידך תגובתה של ברוריה בקר :
"הנושא של זמר עברי, שהוא ראוי וחשוב, נידון לא פעם, המשרד בכלים אחרים שלו, ודרכי עבודה אחרות, מכסה באופן ראוי את כל נושא הזמר העברי. בדיאלוג אני יכולה לענות על טענות. זה מה שיש לי לומר. אנחנו מעריכים מאוד את היצירה המוזיקלית הישראלית". היא כל כך רחוקה מהמציאות והמלה דיאלוג בהקשר של סל תרבות ארצי וברוריה בקר משרה הרגשה שאולי ישנה עוד ברוריה בקר שאותה לא הצלחנו לפגוש בעשרים השנים האחרונות. די אם נזכיר שהדיון האחרון התנהל לפני 9 שנים בנוכחות 17 חברי ועדת המוזיקה דאז שנאלצו לסבול בשקט הרצאה ובדיחות של עודד זהבי על ליאונרד ברנשטיין .לאחר ההרצאה, לשאלה למה אסור להביא את שירי ליאונרד ברנשטיין או שירי החיפושיות או שירי מרדכי זעירא נעמי שמר או חלילה וחס אהוד בנאי או מאיר אריאל לפני ועדות הרפורטואר של סל תרבות ארצי ניסתה מישהי לגמגם תשובה זה היה כל כך מביך שברוריה בקר קמה ואמרה: " אין לחברי הועדה מנדט לדון בנושא " ראש הועדה יצא מהישיבה ועבדכם הנאמן אחריו.
הבעייתיות של עליה עקבית בשנים אלו בפופולריות של מוזיקה קלה מהז'אנר הזול ניתן לתלות במדה רבה בהתנהלות סל תרבות ארצי בנושא המוזיקה . בכבוד רב אבנר שטראוס
האם חברת המתנ"סים וסל תרבות ארצי עומדים לקרוס ולהשאיר מאות אומנים ותיאטרונים ללא תשלום עקב גרעונות מצטברים כפי שקרה באומנות לעם ? חברת המתנ"סים מתרצת אי תשלום במשרד החינוך שאינו מעביר תקציבים למרות שגבתה את התשלום עבור המופעים מתשלומי הורים , חוסר הפיקוח מטעם האוצר ומשרד החינוך על הנושא הכספי עלול לגרום לקריסת הפרוייקט החשוב.
כספי סל תרבות ארצי ותשלומי ההורים נבלעים בבור הגרעונות של חברת המתנ"סים , על משרד האוצר ושר החינוך להתערב בנושא.